מה מכעיס בחלומות יוסף

מה מכעיס בחלומות יוסף

כאשר יוסף מספר את חלומותיו לאחיו כתוב: "ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו" (לז,ח), ואילו כאשר יוסף מספר את החלום לאביו כתוב: "ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" (לז,י).

מספר שאלות על תגובת האחים ותגובת יעקב על החלומות

בקריאת פרשיה זו עולות מספר שאלות בלשון הפסוקים ובענין החלומות, שיוכלו לקדם אותנו לקראת הבנה קצת חדשה בקנאה ובשנאה שנוצרו מהחלומות

ומהסובב אותם:

א. מדוע האחים שנאו את יוסף על חלומותיו, האם לאדם יש שליטה על החלומות שהוא חולם?!

ב. מדוע שנאו אותו על "דבריו", הרי הוא רק סיפר להם את החלומות?

ג. מדוע יעקב כפל את דבריו והזכיר פעמיים לשון חלום כמו שכתוב "החלום... אשר חלמת", ומדוע הלשון שונה ממה שכתוב אצל אחי יוסף?

ד. יעקב לא כעס על "דבריו" של יוסף כמו שהאחים כעסו, שהרי לא הוזכר בדברי גערת יעקב "על דבריו" כמו שהוזכר אצל האחים, וצריך להבין מדוע לא כעס.

פרוש המילה "דבריו"

חלק מהשאלות יתורצו על פי דברי רש"י בהסבר המילה "דבריו", וזו לשונו "על דבתם הרעה שהיה מביא לאביהם". כלומר, שאין רש"י מפרש שהכוונה למה שיוסף סיפר להם את החלומות, אלא למשהו אחר שלא קשור לחלומות כלל, והוא: שיוסף הוציא על אחיו שם רע.

לפי פרושו של רש"י מובן מדוע האחים שנאו את יוסף על "דבריו", כיוון שהכוונה היא להוצאת שם רע שסיפר עליהם, וגם מובן מדוע יעקב לא כעס על יוסף על "דבריו", כיון שיעקב רצה שיוסף יספר לו על הדברים הרעים שעושים [אם עושים] בניו על מנת שיוכל להוכיחם ולתקן דרכיהם.

לפעמים, פירושם של חז"ל נראה לכאורה לא מחויב, אבל כאשר מעיינים בפסוקים מגלים חלק מהסיבות שהכריחו אותם לפרש כמו שפירשו.

מדוע יעקב לא הצליח לשכך את כעסם וקנאתם של האחים

על מנת ליישב את שאר השאלות יש להקדים ולהביא את דבריו של רש"י "ויגער בו אביו - לפי שהיה מטיל שנאה עליו; הבא נבא - והלא אמך כבר מתה, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו, ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוין להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבא נבא כשם שאי אפשר באמך כך השאר הוא בטל" (לז,י). כלומר, יעקב ניסה לבטל את קנאת האחים ביוסף על ידי שהסביר להם שהחלום לא יתקיים.

צריך להבין מדוע לא הצליח יעקב בשיכוך הקנאה והשנאה, והאחים המשיכו לשנוא את יוסף?

נלע"ד בעזה"י להסביר את הדברים כך: אחי יוסף חשבו שהסיבה שיוסף חולם על ממשלה עליהם היא, משום שזה מה שמעסיק אותו במשך היום, והוא כל הזמן מתכנן כיצד לשלוט עליהם ולכן הוא חולם על כך בלילה [על פי דברי חז"ל ברכות (נה:) וזו לשונם "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר... "], ולכן שנאו אותו על חלומותיו, דהיינו ששנאו אותו על הסיבה שמביאה אותו לחלום חלומות כאלה.

לעומתם, יעקב אביהם האמין וחיכה לקיום החלום של יוסף, כיוון שיעקב ידע שבנו יוסף אינו חושב מחשבות על שלטון ומלכות במשך היום, ויעקב שיער, אם כן, שחלומות אלו נאמרו ברוח הקודש וכנבואה על העתיד, וחיזוק לכך מצא בחזרת החלומות פעמיים. ולכן גם יוסף שמח מחלומות אלו וייחס להם חשיבות, כיוון שידע בעצמו שהוא לא חושב על שלטון ושררה במשך היום וכנראה שהחלומות הם על פי רוח הקודש כנבואה על העתיד.

מדוע אחי יוסף לא קיבלו את חלומות יוסף כנבואה על העתיד? אולי משום שהם סברו שלא יתכן שמשבט יוסף יצאו מלכי ישראל ככתוב "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו?!".

כעת מתורצות השאלות לעיל. אחיו של יוסף שנאו אותו בגלל הסיבה שהביאה אותו לחלום כאלה חלומות לפי דעתם, והסיבה היא: הרצון להשׂתרר עליהם, ומחשבות במשך כל היום כיצד להוציא דבר זה אל הפועל, אבל יעקב התיחס אל חלומותיו של יוסף כאל נבואה לעתיד, וחשב שהסיבה שהאחים שונאים את יוסף היא משום שהם מקנאים בו על כך שהוא ימלוך עליהם ועל כל העולם, ולכן, כדי להוציא את הקנאה מלבם של האחים הוא תמה על יוסף על עצם החלום, ולא על הסיבות שהביאו אותו לחלום, ואמר לו בפני האחים: איזה חלום "מוזר" אתה חולם?! הוא בודאי לא יתקיים, ואלו סתם דמיונות.

הסבר זה מדויק בפסוק, שאצל יעקב כתוב "החלום... אשר חלמת", יש כפילות של המילה חלום, להדגיש שיעקב תמה על עצם החלום לעומת אחי יוסף שכעסו על הסיבות שהביאו את יוסף לחלום כזה חלום.

לפי דברנו מובן מדוע יעקב לא הצליח להוציא את השנאה של האחים כלפי יוסף, שהרי בדבריו אלו אדרבא חיזק את טענתם, שהרי אמר שדבריו של יוסף אינם נבואה ואינם אלא פרי דמיונו, ואם כן מה הביא את יוסף לחלום כאלה חלומות אם לא שאיפות השלטון והשׂררה שלו, חשבו האחים בלבם.

יעקב הוסיף קנאה על השנאה

לפי כל הדברים הנ"ל נבין דקדוק נוסף בפסוקים. בתחילת הענין התורה כותבת שהיתה שנאה של אחי יוסף כלפי יוסף כמו שכתוב "וישנאו אתו... ויוספו עוד שנא אתו... ויוספו עוד שנא אתו...", והיא לא מזכירה שנגרמה קנאה מחלומות יוסף, ורק לאחר שיעקב "גער" ביוסף ואמר לו "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה", כתוב "ויקנאו בו אחיו".

הסבר הדברים: מתוך התייחסותו של יעקב לחלומותיו של יוסף [על פי דברי רש"י שצוטטו לעיל] משמע שהוא מסתכל על חלומותיו של יוסף מבחינה עקרונית כנבואה על העתיד, כחלומות שיש לבדוק את תוכנם כיוון שבדרך כלל הם מתגשמים, שאם לא כך הוא, מדוע לא אמר בפשטות "חלומות אלו סתם דמיונות לא מציאותיים", ומדוע הוצרך להביא הוכחה שכלית שחלום זה לא יתקיים [כמו שרחל לא תשתחוה שהרי היא מתה כך גם שאר החלום לא יתקיים], אלא ודאי משמע מדברי יעקב שהוא מתיחס ברצינות רבה לחלומותיו של יוסף ורק הפעם הנבואה נראית מוזרה בעיניו.

כאשר אחי יוסף שמעו את דברי אביהם ואת התייחסותו הרצינית אליהם התעוררו אצלם מחשבות שאולי באמת חלומותיו של יוסף יתגשמו בכל זאת. מחשבה כזאת עד עכשיו בכלל לא עלתה על לבם והם היו בטוחים שאלו רק דמיונות של יוסף ולכן תמהו עליו "המלך תמלך...?!", כלומר מה פתאום שתמלוך עלינו? מאיפה באו לך כאלה חלומות מוזרים לתוך הראש?! והתשובה שלהם לעצמם היתה: בודאי הוא חושב על שלטון ושררה עלינו במשך כל היום.

אבל כאשר ראו שיעקב מתיחס ברצינות רבה לחלומות של יוסף התחילו לחשוב שהחלומות יתגשמו ואז באה ללבם קנאה כלפי יוסף, קנאה שלא היתה קיימת עד עכשיו בגלל החלומות, אלא רק בגלל היחס המועדף שקיבל יוסף מיעקב.

ולכן, רק אחרי שיעקב "גער" ביוסף כתוב בפעם הראשונה שהיתה להם קנאה כלפי יוסף, כיוון שדבריו של יעקב גרמו להם קנאה בנוסף על השנאה שהיתה להם עד עכשיו. [עיין אוה"ח הקדוש דבור המתחיל "ויקנאו בו אחיו", שכתב פרוש אחר].

נלע"ד בעזה"י שלזה כיוון מדרש לקח טוב וזו לשונו "ויקנאו בו אחיו - ידעו כי כאשר פתר להם אביהם כך עתיד להיות". כלומר רק לאחר דברי אביהם נודע להם שהחלומות יתקיימו ולכן קנאו ביוסף, שהרי המדרש כתב דברים אלו לאחר דברי יעקב, ועל המילה "ויקנאו".

מדוע יעקב באמת האריך בדיבור ולא זלזל בחלום

אמנם דברים אלו עדיין צריכים ברור, מדוע יעקב אמר דברים אלו ולא אמר בפשטות "אלו סתם דמיונות שוא"? נלע"ד בעזה"י שהתשובה כתובה בדברי רש"י, וזו לשונו "ויעקב נתכוין להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו... לכך אמר לו הבא נבא וגו' כשם שאי אפשר באמך כך השאר הוא בטל".

כלומר, יעקב חשב שהאחים מקנאים ביוסף וחושבים שהחלומות יתקיימו, ועל מנת להסיר הקנאה מלבם צריך להרבות במילים ולתת "הוכחות" שחלומות אלו שוא ידברו, ולכן אמר להם הוכחה מרחל. אלא שבאמת לא כך היתה מחשבת האחים והם לא האמינו שהחלומות יתקיימו ולכן לא קנאו בו בגלל החלומות אלא שנאו אותו בגללם, ומכיוון שזלזלו לגמרי בקיומם של חלומות יוסף, כאשר יעקב האריך בדברים להוכיח שהחלומות לא יתקיימו, התעורר אצל האחים החשש שמא החלומות יתקיימו ולכן קנאו ביוסף.

 הסבר נוסף מדוע יעקב לא הצליח לשכך את השנאה

נלע"ד בעזה"י הסבר נוסף לכך שדברי יעקב עוררו את קנאת האחים ולא השקיטו אותה: האחים ידעו את הכלל "שאין חלום בלא דברים בטלים", ואם כן, אמנם רחל לא תשתחוה ליוסף אבל שאר החלום יתגשם, ומכיוון שהבינו מדבריו של אביהם שיש משמעות לחלומות של יוסף התחילו לקנא בו.

וכיצד יעקב לא חשש שבניו יודעים כלל זה? יתכן שיעקב ידע שהוא לא לימד כלל זה לבניו, אלא שהם למדו זאת מיוסף או שחשבו כך מדעתם. מכל מקום, כל ענין יוסף ואחיו הרי זה מגלגולי ההשגחה העליונה שדאגה לכך שיוסף ירד למצרים ויציל את משפחתו ואת שאר האנושות, והיא דאגה שיעקב בנסיון לשכך את הקנאה, אדרבא, יגרום להגדלתה על מנת שהאחים ימכרו את יוסף למצרים.

 

תכסיסו החכם של יעקב [הסבר שלישי]

יתכן הסבר נוסף: ליעקב היה תכסיס מבריק כיצד לשכך את השנאה. יעקב ידע שאחי יוסף שונאים אותו משום שהם חושבים שיוסף חלם חלומות אלו מכיוון ששאיפתו הוא לשלוט עליהם, והוא חשש שאם יגיד שזה אינו נכון אלא זו כמין נבואה שתתקיים בהמשך הם לא יאמינו לו ויחשבו שהוא רק רוצה לגונן על יוסף על מנת שלא ישנאו אותו, ולכן עשה יעקב בערמה ואמר ליוסף את מה שציטטנו לעיל על פי רש"י, על מנת שהאחים מתוך ידיעתם את הכלל שאין חלום בלא דברים בטלים יבינו מתוך דבריו שהחלומות של יוסף לא נבעו מרצונו להשתרר עליהם וממחשבותיו על כך במשך כל היום, אלא שחלומות אלו הם כעין נבואה ויוסף לא "אשם" בכך שהוא חולם עליהם ולכן הם לא צריכים לשנוא אותו.

מדוע בחר יעקב בדרך זו של ערמה לומר להם שאלו חלומות של נבואה? כיוון שרק כך אחי יוסף לא יחשבו שיעקב מנסה לגונן על יוסף ולא מתכוון באמת שיוסף לא חושב על שלטון עליהם. כאשר אחי יוסף שמעו את דברי יעקב, כך הם חשבו: "אבינו רוצה שנחשוב שחלומות אלו הם דברים בטלים כיוון שרחל מתה, אבל הרי אנו יודעים שאין חלום בלא דברים בטלים, ואם כן, הרי שהחלומות יתקיימו ואלו הם חלומות של נבואה, ולכן אין לנו סיבה לשנא את יוסף, כיון שאין הוא אשם בחלימת חלומות כאלו".

אבל באמת יעקב ידע שבניו יודעים את הכלל הנ"ל, והוא בכוונה תחילה אמר להם דברים אלו על מנת שיחשבו שהחלומות הם חלומות נבואה ולא ישנאו את יוסף, וכך לא יחשדו בו שהוא רק מנסה לגונן על יוסף.

למרות שיעקב ידע שיש חשש שהם יקנאו ביוסף, הוא העדיף שהם יקנאו בו מאשר שישנאו אותו. לפי פרוש זה, אכן תכסיסו של יעקב הצליח ושנאתם של אחי יוסף עקב החלומות נרגעה והיא הפכה להיות רק קנאה. ובאמת שיקול זה היה נכון, ויתכן שאם אחי יוסף היו שונאים אותו ולא רק מקנאים בו היו הורגים אותו ולא מוכרים אותו לישמעאלים, ורק משום שקנאו בו ולא שנאו אותו מכרו אותו לישמעאלים מתוך כוונה שלא יתקיימו החלומות.

אמנם פרוש זה קשה מלשונו של רש"י הנכתב לעיל, שכתב "שלא יקנאוהו", ולפי פרוש זה מטרת יעקב היתה למנוע שנאה ולא קנאה. עקב קושיה זו צריך עיון באמיתתו של פרוש זה.